פסק-דין בתיק ב"ל 44154-01-13

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין נכות כללית מיום 05.12.12 (להלן: " הוועדה") שקבעה למערערת 73% נכות זמנית מיום 21.09.11 ועד ליום 31.08.12.

2.         רקע:

            המערערת, ילידת 1963 סובלת מליקויים גופניים שונים.

            המערערת נבדקה על ידי מספר ועדות רפואיות, ביניהן ועדה לעררים מיום 26.02.12 אשר קבעה לה 73% נכות זמנית מיום 21.09.11 ועד ליום 31.08.12.

            כנגד קביעה זו הוגש ערעור שנדון בתיק בל 35183-04-12 שם ניתן פסק דין ביום 05.09.12 (להלן: " פסק הדין") ובו הוחזר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב.

בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה בשני מועדים - ביום 17.10.12 וביום 05.12.12, קיבלה חלקית את הערר באופן שקבעה למערערת 10% נכות בגין מיגרנה לפי פריט ליקוי 29(5)(א)I לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (פריט ליקוי זה אינו נלקח בחשבון לעניין נכות כללית) ו - 5% נכות בגין עצב מדיאנוס מימין לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I) לרשימת הליקויים.

            על החלטתה זו של הוועדה נסב הערעור שבפני.

3.         טענות ב"כ המערערת כפי שהובאו בסיכומים שהגישה ממוקדות בעיקרן בשני נושאים שלהשקפתה נפל בהתייחס אליהם פגם משפטי בדרך התנהלות הוועדה, והם מועד תחולת הנכות הנוירולוגית בכף היד ומחלת האסטמה.

            לעניין תחולת הנכות, נטען כי טעתה הוועדה באמצה את חוות דעת הנוירולוג אשר קבע את תחולת הנכות בכף היד מיום 01.09.12, בעוד שנכון היה לקבוע אותה מיום 21.09.11.

            בהקשר זה הוסיפה ב"כ המערערת וטענה, כי במסגרת הדיון הקודם שבו ניתן פסק הדין, העלתה המערערת את טענותיה באשר לנכות בכף היד, אשר לא נקבעה למערערת בשגגה וכי יתכן בשל טעות סופר העניין לא עלה בפסק הדין. 

            בכל הנוגע למחלת האסטמה נטען, כי הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין ולא הסבירה מדוע שיעורי הנכות אשר קבעה נמוכים מקביעתה של הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה.

4.         ב"כ המשיב לעומת זאת, ביקש במסגרת סיכומי טענותיו לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולות הוועדה.

            לעניין תחולת הנכות, נטען כי אין בפסק הדין כל הוראה לוועדה בהקשר לנכות הנוירולוגית הצמיתה ביד ימין, כאשר גם לגופו של עניין לא טעתה הוועדה בהקשר זה. למערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור של 50% בגין מצב אחרי שבר בכף יד ימין, בתחולה מיום 21.09.11 ועד לתאריך 31.08.12 וזאת כבר בהחלטת הוועדה מיום 26.02.12. משחזר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב ומאחר וכבר תמה תקופת הנכות הזמנית, המערערת נבדקה שוב ונקבעו לה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 5%.

            לעניין מחלת האסטמה נטען, כי הוועדה ביצעה למערערת בדיקה קלינית חוזרת ומקיפה וכן עיינה במסמכים הרלוונטיים. התאמת ממצאי הוועדה לפריט ליקוי הינה שאלה רפואית שבית הדין לא מתערב בה.

            שלא כנטען על ידי המערערת, הוועדה לא התבקשה להסביר או לנמק מדוע קביעתה נמוכה מהנכות שנקבע בוועדה הרפואית לעניין נפגעי עבודה. הוועדה נתבקשה במסגרת התייחסותה לקחת לתשומת לבה קביעת הוועדה בעניין נפגעי עבודה. מהחלטת הוועדה עולה כי לקחה לתשומת לבה את קביעת הוועדה בנכות מעבודה, ולראיה הוועדה שקלה מחדש את קביעתה באופן מקיף בכך שביצעה למערערת בדיקה קלינית חוזרת.

דיון והכרעה -

5.         בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק        דין, הרי שהשאלה היחידה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם             מילאה הוועדה אחר ההוראות שבפסק הדין, זאת ותו לא.

            הלכה פסוקה היא כי:

" משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו, דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל        - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).